תג עופרת צליין, המאה ה 14

רועי עופר זיו3

רועי עופר זיו4

רועי עופר זיו2

תיאור החפץ:

תג עופרת של צליין אשר ביצע עלייה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה. המאה ה- 14.

תג העופרת בו עוסקת עבודה זו נושא את סמלו של הקדוש ג'יימס הנחשב למבשר הנצרות בספרד (Stokstad 1978, 5). אולם לאחר שסיים את הטפותיו הוא חזר לישראל ונפטר בה (שם, 6). על פי האגדה, לאחר מותו גופתו הובאה לגליציה דרך הים וכאשר הגיעה לחוף נתגלה כי היא הושטה על ידי צדפת ענק (Scallop) (שם). ברבות הימים הצדפה הפכה לסמלו של הקדוש ג'יימס והוטבעה בחפצים רבים כמו התג. תגי עופרת כאלו שימשו, כתגים אחרים בימי הביניים המאוחרים כסמל סטטוס (Museum of London, 2013) במקרה זה התג מעיד על עונדו כמי שביצע את העלייה לרגל למקום קבורתו של הקדוש ג'יימס, תופעה שהחלה ככל הנראה בצורה מקומית במאה ה-9 וצברה תאוצה ויוקרה רבה במהלך ימי הביניים (שם, 7). ציורי קיר מימים אלו, כמו הציורים שנשתמרו בקפלת המערה העתיקה ב- Villeneuveשבדרום צרפת (המאה ה-13, מקור 3), מעידים על נוכחות סמל הצדפה בקרב העולים לרגל. בציורים ניתן לראות עולי רגל בעלי חפצים שונים עם סמל הצדף. לשניים מהם מעין תיק צד או נרתיק עם הסמל ואילו הדמות השמאלית, הנדמית כנשית, חובשת כובע ועליו מוטבע הצדף. הדמות האמצעית לובשת לבנים, בניגוד לדמות הנשית והימנית וניתן לשער שצבע זה, סמל הטהורה, מעיד על קרבה לדת, בין אם פורמלית (איש דת) או רוחנית. עדויות אלו רומזות לפנים המגוונות של העולים לרגל. אמנם חלקו כולם במשותף את הצדף כסמל, אך ניתן לשער כי לבושם, מגדרם ואולי לפיכך מעמדם ומקורם היו שונים.

עבודתי, אשר הסתמכה על מקורות ראשונים פורמליים ועממיים מהתקופה, עסקה בשאלת תפוצת סמל הצדף, או במובן רחב יותר- מי היו ומאיפה הגיעו עולי הרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה? מתוך ניתוח המקורות הראשוניים ניכרת תמונה מגוונת של דמות עולי הרגל. היו בהם גברים ונשים, עניים ועשירים, סוחרים ונזירים, אנשים פשוטים ומלכים. הם עלו לרגל לעתים בקבוצות גדולות, לעתים כחלק ממסע משפחתי או מקבוצה מצומצמת של חברים. היו כאלו אשר עלו מתוך רצון להתקרב לאל, ואחרים מתוך שאיפה להתרפא. בנוסף, המקורות מעידים על תפוצה נרחבת והיכרות מעמיקה של התרבות העממית והגבוהה עם תופעת העלייה לרגל לסנטיאגו במערב אירופה כולה ואף בצפונה. מספרד, דרך צרפת ועד גרמניה. הספרות המשנית תורמת להבנת התפוצה כרחבה אף יותר- ממדינות סקנדינביה בצפון (בדנמרק נמצא ריכוז גבוהה במיוחד של תגי עופרת) ועד סיציליה בדרום, מהונגריה ופולין במזרח ועד אנגליה במערב, כל המרחב המערב אירופאי היה שותף במידה זו או אחרת לתופעת העלייה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה. עם זאת נראה כי התופעה הייתה משמעותית ביותר בצרפת וגרמניה, החוזרות ועולות בכל אחד ואחד מן המקורות.

מקורות ראשוניים:

1. Caesarius of Heisterbach (1220-1235), "The Dialogue on Miracles". Translted B. E. Wallen (2011) In: Pilgrimage in the Middle Ages: A Reader. University of Toronto Press: Toronto. PP. 267-269.

2. Aimery Picaud (12th century), "The Pilgrim’s Guide to St. James of Compostela". Translated J. Hogarth (1992), In: The Pilgrim’s Guide: A 12th-century guide for the pilgrims to St. James of Compostela. Confraternity of St. James: London. PP. 3-88.

3. Alfonso X, King of Castile and Leon (1221-1284), Cantigas de Santa Maria. Translated K. Hulp-Hill (2000), In: Songs of Holy Mary of Alfonso X, the Wise: A Translation of the Cantigas de Santa Maria. Arizona Center for Medieval and Renaissance Studies: Tempe, Arizona.

רשימת קריאה מומלצת:

1. Almazan, V. (1996) “The Pilgrim-Shell in Denmark”. In: Dunn, M. and Davidson Kay, L. The Pilgrimage to Compostela in the Middle Ages, New York & London: Garland Publishing.

2. Ashely K. & Deegan M. (2009) Being a Pilgrim: Art and Ritual on the Medieval Routes to Santiago, Farnham (UK) & Burlington (USA): Lund Humphries.

3. Museum of London. 2013. “Pilgrim Badge”. Last modified May 2013. http://collections.museumoflondon.org.uk/online/object/29067.html

4. Starkie, W. (1957) The Road to Santiago: Pilgrims of St. James, New York: E. P. Dutton & Company, inc. PP 1-80.

5. Stokstad, M.J. (1978) Santiago de Compostela in the Age of the Great Pilgrimages, Oklahoma: University of Oklahoma press.

6. Webb, D. (2002) “The Geography of Pilgrimage”. In: Medieval European Pilgrimage, New York: Palgrave.